גלגולו של חדר

גלגולו של חדר

החדר בקומה השנייה התחיל את מסעו בטחנה ככלבויניק: כשהיו בו שולחנות, אפשר היה לשבת, לכתוב ולהיוועד בו. כשהיה ריק, אפשר היה להציג, לשיר ולהשתולל בו.

החדר הפנימי בלשכה (משרדי הטחנה) היה ידוע בעגה הפנים-לשכתית בכינויו "החדר של ג'ון": אחד האנשים הראשונים שכף רגלו דרכה בטחנה לאחר פינויה ממכונות הטחינה היה ג'ון רונן דרורי, ואחת הפעולות הראשונות שעשה בה היה לבנות מדפסת תלת מימד, למקם אותה בקיטון, ולהמשיך לענייניו… שכללו ביקורים תכופים עם גיטרה במגלצ'ה.

בקיץ לאחר שהסתיים המחזור הראשון של תכנית הלימודים "הטחנה לאמנות חברתית בחרתיה" (https://www.kamaflourmill.com/beheartiya), קבוצה מקרב בוגרי התכנית, יחד עם כמה מתעניינות נוספות, הביעו רצון ליצור קבוצת אמניות ואמנים פלסטיים שתיפגש דרך קבע בטחנה לעבוד יחדיו. המפגשים הקיציים קיבלו ריתמוס קבוע, ואחת לשבוע למשך כמה שעות אחה"צ, התמלאה הטחנה בפעילות אמנותית קבוצתית של חברי "הסטודיו הקהילתי".

עם הנעת גלגלי הטחנה האמנותיים, הלשכה קיבלה מנמרוד טאצ' אמנותי, שליש צבע תחתון חרדלי ונפות כאהילים משגעים. אך בקיטון הפנימי, מדפסת התלת מימד נותרה מיותמת, וחדרו של ג'ון עמד בשממונו.

לקראת תערוכתם הקבוצתית הראשונה, כחלק מאירועי "מרפסות נובמבר" בטחנה, בחרו לעצמם חברי הקבוצה שם - סילועט. ולמשכנם הקבוע הם הכתירו את החדר בקומה השנייה, שזכה כעת לשם: חדר הסילועט. שמואל ישורון העביר לחדר ציוד מהמלון התל-אביבי שלו, ונמרוד יצר דלת בדמות מחיצת נייר יפנית עשויה מנפות הטחנה; והחדר הפך למקום מפגש לקבוצה שמנתה 10 אמנים שביקשו לקבל השראה זה מזו ולפעול יחד בתחום שבו בדרך כלל, כל אחת לעצמה.

עמרי דה-פיצ'וטו והראל קשת, ירושלמים עם שורשים צפוניים שהתפקרו וירדו לחיפה, החלו לפקוד את הטחנה על בסיס קבוע, ולהביע משאלות בתחום הסאונד, האלקטרוניקה והמייקריזם הטכנולוגי-אמנותי. הקשר שנוצר בינם לבין ג'ון היה מתבקש, ונשאלה השאלה - איזה חלל יוכשר לצורך מיזמי הסאונד-האלקטרו-טכנולוגיים-טחנתיים?

בינתיים, חדר הסילועט נהיה צפוף לחברי הקבוצה, שהחלו לחפש חללי סטודיו נוספים באזור. הקבוצה המשיכה לפעול ואף יצרה תערוכה קבוצתית נוספת, הפעם באירוח גלריית "המבשלה" במתנ"ס דגניות בטבעון; אולם חבריה החלו להתמקם בזוגות ובבודדים בחללי סטודיו שונים, כשהפעילות הקבוצתית מתרחשת בטבע ובטבעון.

ואז, זה קרה: ג'ון העתיק את משכנה של מדפסת התלת מימד לקומה השנייה; הצטרפה אליה מכונת חריטה ועוד מיני רכיבים, מכשירים ורמקולים, והסטודיו הקהילתי התגלגל לכדי חדר מייקרים עתידני. עמרי, הראל וג׳ון החלו לרקום מזימות אקוסטיות טכנולוגיות בטחנה, שעל אודותיהן עוד יסופר בהמשך.

בין לבין, היות שהחדר בקומה השנייה משמש גם כגזוזטרא, באמצעות מלגזה הונפו מבעד למרפסתו כלאחר כבוד פסנתר הכנף, שקיבלנו בתרומה ממשפחת שרית רמתי וממש' סמילנסקי, וכן העוגב, מפורק לאלף חליליו, שקיבלנו בתרומה ממשפחת ז'רר לוי, והותקן בידיהם האמונות של גדעון שמיר ואורי שני.

בגלגולו הנוכחי, החדר - שמכונה עתה "חדר הרובוטיקה", זכה לתרומה נדיבה של ציוד מחשוב מאלביט, בתיווכו של גיל בנש - מוביל תחום החדשנות בחברה וידיד הטחנה מימים ימימה. בזכות אסף צ'רטקוף, שהנדס חוג רובוטיקה לילדו ולחבריו בביתו, הרהבנו גם אנחנו עוז, ורכשנו ערכות lego wedo סיניות למהדרין כדי שג'ון יוכל להנחות סדנאות רובוטיקה לילדות ולילדים בחדרו החדש - שקיבל גם הוא נגיעת חרדל בשליש קירו, ומנורות נעימות נתלו על תקרתו.

טוב מראה עיניים… מוזמנים להצטרף! נפגשים בימי שני אחה"צ.